החלטה בתיק ת"א 33161-01-11

1. לפני בקשת הנתבעות להורות על הפקדת ערובה להבטחת הוצאותיהן, בהתאם לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: " התקנות").

2. התובע, יליד 1990, תושב שכם, הגיש ביום 18.1.11 תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לו, לטענתו, עקב התעללות שהופנתה כלפיו מצד הנתבעות ושימוש באמצעי חקירה פסולים, בעת מעצרו. על פי הנטען בכתב התביעה, ביום 6.2.09 פרצו חיילים את דלת ביתו, תוך שימוש ברימוני הלם, עצרו את התובע, אזקו את ידיו בחוזקה מאחור, כיסו את עיניו והוציאוהו מהבית. התובע תאר כיצד הוטל על גבו ברכב הצבאי והותקף על ידי החיילים שליוו אותו, אשר גם קיללו אותו ולעגו לו. כשהגיע התובע למחסום חווארה, כך נטען, החיילים סרבו לאפשר לו לגשת לשירותים לעשות את צרכיו. לאחר מכן הוכנס התובע לבדיקת רופא, שראה את ידיו הנפוחות מהאזיקונים וחתך את האזיקונים. התובע המשיך וטען, כי הועבר למתקן כליאה בפתח תקווה, שם עבר מסכת התעללות נוספת, כאשר עבר חיפוש בעירום, נחקר פעמים רבות תוך שמופעלים עליו אמצעי לחץ שונים ובעקבות סירובו לרשום הודעה לפני שיתייעץ עם עו"ד הוכנס לצינוק למשך 4 ימים.

3. הנתבעות חולקות על תיאור נסיבות האירוע ועל חבותן לפצות את התובע. בכתב ההגנה נטען, כי מטרת טענות התובע להשמיץ ולהשחיר פנים, כדי להצדיק את הודעותיו והודאותיו בחקירה, שנערכה כדין. לטענת הנתבעות, התובע לא העלה טענות כגון אלה המועלות בתביעתו בעת שהובא להארכות מעצר בפני שופט, שעה שהיה מיוצג ע"י עו"ד. כמו כן, התובע הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, ללא שנטענה טענה כלשהי כלפי הודאותיו. לטענת הנתבעות, ממצאי בדיקת רופא שבדק את התובע מעלים כי לא נמצאו על התובע סימני חבלה. עוד נטען, כי התובע לא הושם בשום שלב במהלך מעצרו בצינוק וכי במהלך חקירתו היה אזוק באזיקים בעלי שרשרת ארוכה שאיפשרו לו להחזיק את ידיו לצידי גופו ולהניען, איזוק שנבע מהצורך לשמור על בטחון החוקר.

4. בבקשתן טענו הנתבעות, כי ככל הידוע להן, אין בבעלות התובע, אשר מתגורר מחוץ לתחום השיפוט של מדינת ישראל, נכסים בתחום המדינה ולכן יש לחייבו בהפקדת ערובה בסכום ריאלי. עוד נטען, כי הסיכויים שהתביעה תידחה רבים ביותר וכי התובע לא יוכל להוכיח כל עניין שברפואה משכתב התביעה אינו נתמך בחוות דעת רפואית.

5. התובע מתנגד לבקשה. בתגובתו טוען התובע, כי יש לדחות את הבקשה מהטעמים שלא צורף לה תצהיר שיאמת את העובדות הכלולות בה, לא צורף החומר הרלוונטי היכול להוכיח, ולו לכאורה, את טענות הנתבעות וטרם הושלמו ההליכים המקדמיים והצגת המסמכים הרלוונטים לתביעה. עוד נטען, כי סיכויי הצלחת התביעה גבוהים וחיוב התובע בהפקדת ערובה תפגע בזכויותיו המעוגנות בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. התובע טען כי הבקשה נועדה לחסום את דרכו מלברר את תביעתו לגופה בבית המשפט ונובעת משיקולים זרים תוך ניצול לרעה של הליכי משפט.

6. תקנה 519 לתקנות קובעת כדלקמן:

"(א) בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע.ו

(ב) לא ניתנה ערובה תוך המועד שנקבע, תידחה התובענה, אלא אם כן הורשה התובע להפסיקה. נדחתה תובענה לפי תקנה זו, רשאי התובע לבקש ביטול הדחייה, ואם נוכח בית המשפט או הרשם שסיבה מספקת מנעה את התובע מלתן את הערובה תוך המועד שנקבע, יבטל את הדחייה בתנאים שיראו לו, לרבות לעניין ערובה והוצאות".נ

7. על השיקולים המנחים את בית המשפט בבואו להפעיל את הסמכות לחייב בהפקדת ערובה במסגרת הסמכות הקבועה בתקנה 519 לתקנות עמד כב' השופט א' גרוניס בפסק דינו ברע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עזבון המנוח באסל נעים איברהים, פ"ד נח(5) 865, 868:

"בתקנה 519 עצמה לא נקבעו קריטריונים להפעלת הסמכות לחייב בהפקדת ערובה, ואולם בפסיקה גובשו כללים מדריכים וסוגי מקרים בהם ייעשה שימוש בתקנה. הכלל הוא שאין בית המשפט מחייב תובע במתן ערובה להוצאות מחמת עוניו בלבד. גם כאן, לא תיחסם גישתו לערכאות של תובע דל אמצעים רק בשל חוסר יכולתו הכלכלית. ואולם, במסגרת המקרים אשר נקבעו בפסיקה להטלת חיוב להפקדת ערובה, מקובל כי בית המשפט ישתמש בסמכותו האמורה כאשר מתגורר התובע מחוץ לתחום השיפוט, ואין בידו להצביע על נכסים הנמצאים בארץ באופן אשר יקשה על הנתבע לגבות את הוצאותיו, אם ייפסקו לטובתו...

הלכה זו הוחלה גם על תושבי הרשות הפלשתינית, אשר נחשבים לצורך העניין כתובע המתגורר בחו"ל". עם זאת, עובדת היות התובע תושב חוץ איננה הטעם היחיד להטלת חיוב להפקיד ערובה להבטחת הוצאות... בית המשפט ישקול שיקולים רלוונטיים נוספים, וידון בכל מקרה לגופו על פי נסיבותיו... לאור כל האמור לעיל, ברי כי שיקול דעתו של בית המשפט במסגרת תקנה 519(א) רחב הוא. במסגרת זו, על בית המשפט, מחד, לשוות לנגד עיניו את מטרות התקנה - הבטחת תשלום הוצאות הנתבע שהתביעה נגדו נדחתה, וכן צמצומה של האפשרות להגיש תביעות סרק ומאידך, לאפשר את הגישה לבתי המשפט לשם הגנה על זכויות".

8. הלכה היא כי במסגרת השיקולים בדיון בבקשה לחיוב בהפקדת ערובה, יובאו בחשבון סיכויי התובע להצליח בתביעתו, אם כי הדבר צריך להיעשות בזהירות מירבית, על מנת שלא יהיה בהחלטה משום חריצת דין בטרם עת (ר' רע"א 2241/01 הופ נ' ידיעות תקשורת בע"מ (פורסם במאגרים)).

בחינת סיכויי התביעה צריכה להיעשות על פי כתבי הטענות כמות שהם (ר' בר"ע (מח-י-ם) 3342/07 מדינת ישראל - משרד הבטחון נ' עזבון המנוחה רסמיה עראר (פורסם במאגרים)).

9. החלת הקריטריונים שנקבעו על המקרה שלפנינו מוליכה למסקנה שיש לחייב את התובע במתן ערובה להבטחת הוצאות הנתבעות. אין מחלוקת לעניין מקום מגוריו של התובע מחוץ לתחום השיפוט של מדינת ישראל והיעדר נכסים שלו במדינת ישראל. בנסיבות אלו קיים חשש ממשי לכך שהנתבעות לא תוכלנה לגבות את הוצאותיהן אם תידחה התביעה, כאשר ניהול התביעה כרוך בהוצאות לא מבוטלות. אשר לסיכויי התביעה יש להפנות לטיעוני הנתבעות, כפי שמופיעים בכתב ההגנה ועיקרם פורט לעיל. מטיעוני הנתבעות עולה, כי במסמכים הרפואיים לא נמצא רישום על חבלות וכי התובע הודה במיוחס לו במסגרת עסקת טיעון בהליך הפלילי ולא טען במסגרת אותו הליך דבר לעניין הודאותיו. כמו כן, כתב התביעה אינו נתמך בחוות דעת רפואית כדרישת התקנות, ולפיכך לא יוכל התובע להוכיח עניין שברפואה. אין בדברים אלה כדי לחרוץ את דין התביעה כבר בשלב זה. יחד עם זאת, הדבר מעיד כי לא ניתן לומר עתה שסיכויי התביעה גבוהים, כטענת התובע. התובע טען כי מצבו הכלכלי קשה. טענות אלה נתמכו בתצהיר שאינו חתום ואינו ערוך כדין ולא הובאו כל נתונים התומכים בכך.

בהתחשב בכל אלה, דעתי היא כי יש לחייב את התובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעות.

10. אשר לגובה הערובה בה יש לחייב את התובע, אפנה להחלטתו של כב' השופט מ' סובל בבש"א (י-ם) 4615/08 מדינת ישראל - משרד הביטחון נ' סוארקה (ניתנה ביום 14.10.09; פורסם במאגרים) ולהחלטתו של כב' השופט ר' וינוגרד בת"א (י-ם) 13847/08 עלאמה נ' מ"י (ניתנה ביום 19.5.09; פורסמה במאגרים), שם נסקרו החלטות בתי המשפט במקרים דומים וגובה הערובה שנקבעה בעניינם.

11.נוכח כל הדברים האמורים ולאחר עריכת איזון בין השיקולים השונים שעל הפרק, אני מחייבת את התובע בהפקדת ערובה להוצאות הנתבעות בסכום של 20,000 ש"ח. הערובה תופקד עד ליום 15.12.11, שאם לא כן תידחה התביעה.

ניתנה היום, כ"ב תשרי תשע"ב, 20 אוקטובר 2011, בהיעדר הצדדים.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לב"כ הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: